Vayedaber

לֹא סוֹף דָּבָר סְתָם אֶלָּא אֲפִילוּ פְּלוֹנִי. לֹא סוֹף דָּבָר כּוֹלֵל אֶלָּא אֲפִילוּ פוֹרֵט. לֹא סוֹף דָּבָר לָבֹא אֶלָּא אֲפִילוּ לְשֶׁעָבַר. לֹא סוֹף דָּבָר רַבָּנִן אֶלָּא אֲפִילוּ רִבִּי עֲקִיבָה. לֹא סוֹף דָּבָר נְבֵילוֹת וּטְרֵיפוֹת אֶלָּא אֲפִילו עָפָר.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

לא סוף דבר נבילות וטריפות. דחלה השבוע' עליהן משום כולל אלא אפילו עפר דאין ראוי לאכילה כלל הוא חיילא עליה שבועה במגו דחיילא על דברים הראוין לאכילה:

לא סוף דבר רבנן אלא אפי' ר''ע. כלומר השתא דמוקמינן טעמא דמתני' משום כולל אין אנו צריכין לדחוק דבמפרש בחצי שיעור מיירי וכרבנן דריש פרקין אתייא ולא כר''ע ואע''ג דאליבא דר''ע אפי' בסתם הוה מצינן לאוקמי ה''ק דלא בעינן השתא לדחוקי ולומר דלרבנן במפרש חצי שיעור הוא ולר''ע בסתם נמי דעתו אכל שהוא אלא דמתני' אתי' בפשיטו' בחד גוונא וכדברי הכל וטעמא דהשבועה חלה על האיסורים משום כולל הוא:

לא סוף דבר לבא. ולאו דוקא בנשבע להבא שלא אוכל דאמרינן דשבועה חלה על האיסורין בכולל אלא אפי' בלשעבר שאמר שבוע' שלא אכלתי ונמצא שאכל נבילות חייב:

לא סוף דבר סתם. אמתני' מהדר דקתני שבועה שלא אוכל ואכל נבילות וטריפות חייב לאו דוקא שאמר שלא אוכל סתם דאמרינן דשבועה חלה על האיסורין בכולל אלא אפי' פלוני כלומר שאמר שלא אוכל משחיטת פלוני ואכל טרפה משחיטתו חייב. משום שבועת ביטוי דחלה עליו בכולל:

לא סוף דבר כולל אלא אפי' פורט. כלומר בכולל שאמרנו דחלה שבועה על האיסורין לאו דוקא כולל כעין זה שאמר לא אוכל סתם או משחיטת פלוני אלא אפי' בכולל כזה שהוא פורט האיסור וההיתר שאמר שבועה שלא אוכל נבלות ושחוטו' ואע''פ שהזכיר האיסור בפירוש אפ''ה חלה השבועה על הנבלות במגו דחיילא על השחוטות:

משנה: אֶחָד דְּבָרִים שֶׁל עַצְמוֹ וְאֶחָד דְּבָרִים שֶׁל אֲחֵרִים וְאֶחָד דְּבָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן מַמָּשׁ וְאֶחָד דְּבָרִים שֶׁאֵין בָּהֶם מַמָּשׁ. כֵּיצַד אָמַר שְׁבוּעָה שֶׁאֶתֵּן לְאִישׁ פְּלוֹנִי וְשֶׁלֹּא אֶתֵּן שֶׁנָּתַתִּי וְשֶׁלֹּא נָתַתִּי שֶׁאִישַׁן וְשֶׁלֹּא אִישַׁן שֶׁיָּשַׁנְתִּי וְשֶׁלֹּא יָשַׁנְתִּי. שֶׁאֶזְרוֹק צְרוֹר לַיָּם וְשֶׁלֹּא אֶזְרוֹק שֶׁזָּרַקְתִּי וְשֶׁלֹּא זָרַקְתִּי. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר אֵינוֹ חַייָב אֶלָּא עַל הֶעָתִיד לָבוֹא שֶׁנֶּאֱמַר לְהָרַע אוֹ לְהֵיטִיב. אָמַר לוֹ רִבִּי עֲקִיבָה אִם כֵּן אֵין לִי אֶלָּא דְבָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן הֲרָעָה וַהֲטָבָה. דְּבָרִים שֶׁאֵין בָּהֶן הֲרָעָה וַהֲטָבָה מְנַיִין. אָמַר לוֹ מֵרִיבּוּי הַכָּתוּב. אָמַר לוֹ אִם רִיבּוּי הַכָּתוּב לְכָךְ רִיבּוּי הַכָּתוּב לְכָךְ׃

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

גמ' עילה היה רוצה להודות לו. גרסי' הכא ולא כמו שנדפס בספרים בטעות קודם המתני'. ועל שבועה שנתתי לאיש פלוני הוא דשייך דמפרש לענין מאי הוא דנשבע על כך אלא שעילה הוא מבקש מפני שרוצה שיראה חבירו שהוא מחזיק הדבר בשבועה ויתרצה להודות לו שקבל ממנו מה שתובעו. א''נ ארישא ג''כ אפשר לומר שמחזר אחר עילה להחזיק דבריו ולהודות בשבועה ושאתן לפלוני כך וכך. ודוגמתו בפ' זה בורר בהלכה דנאמן עלי אבא. ולפי' הא הוי כעין דמיירי התם:

מריבוי הכתוב. לכל אשר יבטא האדם. ומפרש בגמ' דר' ישמעאל דריש כללי ופרטי ור''ע דריש רבוי ומעוטי. או נפש כי תשבע ריבה להרע או להטיב מיעט לכל אשר יבטא חזר וריבה ריבה ומיעט וריבה ריבה הכל מאי רבי רבי כל מילי לשעבר כלהבא ומאי מיעט מיעט דבר מצוה והלכ' כר''ע:

ושלא אישן. כגון שאמר שלא אישן סתם אבל אמר שלא אישן ג' ימים שבועת שוא היא דאי אפשר בכך ומלקין אותו וישן לאלתר:

שאין בהן ממש. תרי גווני משתמע כגון שינה ומשמע נמי דברים שאין בהם הנאה כגון שאזרוק צרור לים:

מתני' ואחד דברי' של אחרים. כדמפרש ואזיל שאתן לאיש פלוני:

עילה היה רוצה להודות לו. לא שייכא הכא אלא בתר מתני' דלקמן ובטעות נדפס בספרים כאן:

עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן דְּאָמַר. שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל מַצָּה. אָסוּר לוֹכַל מַצָּה בְלֵילֵי הַפֶּסַח. שֶׁלֹּא אוֹכַל מַצָּה בְלֵילֵי פֶּסַח. 15a לוֹקֶה וְאוֹכֵל מַצָּה. שֶׁלֹּא אֵשֵׁב בַּצֵּל. אָסוּר לֵישֵׁב בְּצֵל סוּכָּה. שֶׁלֹּא אֵשֵׁב בְּצֵל סוּכָּה. לוֹקֶה וְיוֹשֵׁב בְּצֵל סוּכָּה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

שלא אשב בצל סוכה. א''כ הי' דעתו על סוכה של מצוה לוקה משום שבועת שוא ויושב בצל סוכה:

שלא אשב בצל. דעתו היה על כל צל וחלה נמי על צל סוכה בכולל ואסור לישב בצל סוכה:

לוקה. משום שבועת שוא שהרי נשבע לבטל את המצוה ומשום שבועת ביטוי ליכא דאינה חלה על המצוה ואוכל מצה בלילי הפסח:

שבועה שלא אוכל מצה. אמרינן דעתו היה על כל לחם מצה ואפי' אינה של מצוה והלכך כיון דחלה שבועה על לחם מצה של כל השנה תלה נמי על מצה של מצוה בכולל ואסור לאכול מצה בלילי הפסח:

על דעתיה דר' יוחנן דאמר. לעיל דבכולל תלה השבועה על האיסורין אע''פ שהוא מושבע ועומד עליהן וכן נמי אמרינן לענין ביטול מצוה כדמפרש ואזיל:

הלכה: 15b עִולָּה הָיָה רוֹצֶה לְהוֹרוֹת לוֹ. אֶחָד דְּבָרִים שֶׁלְּעַצְמוֹ כול'. רִבִּי בָּא בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. שְׁבוּעָה שֶׁנָּתַן פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי מְנָה. וְנִמְצָא שֶׁלֹּא נָתַן. מֵאַחַר שֶׁאֵין בְּיָדוֹ לָבֹא אֵין בְּיָדוֹ לְשֶׁעָבַר. הָתִיב רִבִּי יוֹסֵי. הֲרֵי תְפִילִּין אֵין בָּהֶן לָבֹא וְיֵשׁ בָּהֶן לְשֶׁעָבַר. אָמַר לוֹ. תְּפִילִּין מִמָּקוֹם אַחֵר בָּאוּ. לְהָרַע אוֹ לְהֵיטִיב. מָה הֲטָבָה רְשׁוּת אַף הֲרָעָה רְשׁוּת. יָצָא דָבָר שֶׁהוּא שֶׁלְּאִיסּוּר וְדָבָר שֶׁהוּא שֶׁלְּהֵיתֵר. לְ֠כֹ֠ל אֲשֶׁ֨ר יְבַטֵּ֧א פְּרָט לְקָטָן. הָֽאָדָ֛ם בִּשְׁבֻעָ֖ה פְּרָט לָאָנוּס. וְנֶעְלַ֣ם מִמֶּ֑נּוּ פְּרָט לְמֵזִיד. וְנֶעְלַ֣ם מִמֶּ֑נּוּ. וְנֶעֶלְמָה מִמֶּנּוּ שְׁבוּעָה. אוֹ יָכוֹל וְנֶעֱלַם מִמֶּנּוּ הַחֵפֶץ. בִּשְׁבֻעָ֖ה וְנֶעְלַ֣ם מִמֶּ֑נּוּ. עַל הֶעֱלֵם שְׁבוּעָה חַייָב וְאֵינוֹ חַייָב עַל הֶעֱלֵם חֵפֶץ. וְתֵן הֶעֱלֵם חֵפֶץ עַל הֶעֱלֵם שְׁבוּעָה וִיהֵא חַייָב. וְאֵין בֵּינֵיהֶן הֶעֱלֵם טוּמְאָה עַל הֶעֱלֵם מִקְדָּשׁ. וִיהֵא חַייָב שְׁתַּיִם כְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל דְּאָמַר. חַייָב עַל הֶעֱלֵם טוּמְאָה וְעַל הֶעֱלֵם מִקְדָּשׁ. תַּמָּן כָּתוּב וְנֶעְלַ֣ם מִמֶּ֔נּוּ וְנֶעְלַ֣ם מִמֶּ֔נּוּ שְׁנֵי פְעָמִים. וְהָכָא כָתוּב וְנֶעְלַ֣ם מִמֶּ֑נּוּ אַחַת. יָכוֹל הַנִּשְׁבַּע לְהָרַע לַאֲחֵרִים יְהֵא חַייָב. תַּלְמוּד לוֹמַר. לְהָרַע אוֹ לְהֵיטִיב. מָה הֲטָבָה רְשׁוּת אַף הֲרָעָה רְשׁוּת. אוֹצִיא נִשְׁבַּע לְהָרַע לָאֲחֵרִים שֶׁיְּהֵא פָטוּר. כְּהוּא דְמִישְׁתָּבַע דְּלָא מִיתַּן לְחַבְרֵיהּ מֵיכוּל. חַמְתֵּיהּ מְפַרְפֵּר וִיהַב לֵיהּ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

כהוא דהוא משתבע וכו'. כלומר תדע דלאו רשות הוא דאם הוא נשבע שלא יתן לחבירו לאכול כלום וכשרואה שזה מפרפר ברעב על כרחיה הוא דיהב לי' והלכך אין בכלל הכתוב אם נשבע להרע לאחרים:

תמן. שאני התם דכתיב ונעלם ונעלם ב' פעמים והלכך הוא דדריש רבי ישמעאל לחייב נמי על העלם מקדש וקדש אבל הכא ונעלם ממנו אחת הוא דכתיבא ואין לנו לרבות להעלם חפץ:

ויהא חייב שתים. כלומר על שתיהן על העלם שבועה וכן נמי על העלם חפץ כרבי ישמעאל דמחייב התם על שתיהן:

ואין ביניהן העלם טומאה וכו'. מסקנת הקושיא היא וכלומר ומה בין זה לבין העלם טומאה דבין דין דשבועו' ביטוי כתיב בי' ונעלם גבי שבועה ובין טומאת מקדש וקדשיו דכתיב בה ונעלם והוא טמא והא התם דאמרינן דלר' ישמעאל חייב ג''כ על העלם מקדש:

ותן העלם חפץ. אמאי לא יהא חייב גם על העלם חפץ כמו על העלם שבועה דהא עכ''פ ונעלם קרינן ביה:

או יכול ונעלם ממנו החפץ. כגון שנשבע שלא יאכל פת חטין והושיט ידו לסל ליטול פת שעורין ועלתה בידו של חטין וכסבור הוא של שעורים היא ואכלה דהשבועה לא נעלמה ממנו אלא החפץ הוא שנעלם:

פרט לאנוס. כשסובר שהדבר הוא כמו שנשבע ולבו אנסו לשבועה זו:

פרט לקטן. דאינו בחיוב שבועה:

ולא על דבר שהוא של היתר. כלומר שהוא של מצוה ויש בו עשה לקיימו ודיבורו היתר הוא לעשות המצוה אלא דאין השבועה חלה עליו שכבר מושבע ועומד מהר סיני הוא. ואיידי דקאמר דבר של איסור אמצות לא תעשה נקט נמי בלישני' דבר של היתר אמצות עשה ובפ''ב דנדרים הלכה ב' גריס בהדיא הכי יצא דבר של איסור בדבר של מצוה כלומר לא בל''ת ולא במצות עשה:

יצא דבר שהוא של איסור. כלומר דלא חיילא לא על דבר של איסור אם נשבע לעבור עליו:

ממקום אחר באו. כלומר לא דמי תפילין דממקום אחר באו למיעוט דאינן בלהבא לפי שנשבע לבטל את המצוה הוא ולא חיילא השבועה כדדרשינן להרע או להטיב דדוקא בדבר הרשות מישתעי קרא וא''כ משבועה להבא הוא דמיעטן הכתוב אבל הכא דדבר הרשות הוא ושבועה לשעבר מלכל אשר יבטא הוא דאיתרבי הלכך אמרינן דלא איתרבי אלא במקום דשייכא בו שבועה להבא כדכתיב להרע או להטיב:

הרי תפילין אין בהן לבא. אינו יכול לשבע להבא שלא אניח תפילין ואפ''ה יש בהן לשעבר כדתנן בסוף פרקין אחד זה ואחד זה המושבע מפי אחרים חייב כיצד אמר לא אכלתי היום ולא הנחתי תפילין משביעך אני ואמר אמן חייב:

מאחר שאין בידו לבא. שאינו יכול לישבע שיתן פלוני מנה לפלוני וכל מילתא דליתי' בלהבא ליתי' נמי בלשעבר ואינו חייב משום שבועת ביטוי:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source